בוקר יום כיפור לפני כמעט 5 שנים.
בעוד כמה שעות הכל מסביב ייכנס לרגיעה.
המכוניות יפסיקו לנוע בכבישים, ולא יהיו פקקים אינסופיים באיילונים.
כל העסקים והחנויות ייסגרו בקניונים, בשווקים, בערים..
וברחובות יהיה שקט מכל הרעשים המתכתיים והתעשייתיים.
ורק רחש אנושי של בני אדם שממלאים את הרחובות ובתי הכנסת. וצום.

ואצלי בפנים היה סוער..
ברית מילה לתינוק המתוק שלנו שנולד בראש השנה.
טקס שמביא איתו חיבור לשורשים ולמסורת של העם היהודי מדורי דורות,
אבל גם לא מעט רגשות ודמעות, בעיקר לאמהות.

מסביבי התרגשות ושמחה גדולה,
ויש כל כך הרבה על מה לשמוח ולהתרגש!
אני יושבת עם החצי שלי ומחייכת למצלמה על הספסל בחוץ,
מחבקת בשתי ידיים את לביא הפצפון (היום כבר בן 5!! או מאיי גאד)
שממש עד לפני כמה דקות היה בבטן.
עוד לא מעכלת את הטייטל החדש.. אמא
הגוף עדיין כואב והנפש עוד לא התאוששה
ושלא נדבר בכלל על ההורמונים המשוגעים..

היום אני יודעת שזה ממש ממש בסדר להרגיש כל כך הרבה רגשות בבת אחת,
ואומרת ליולדות שאני פוגשת מידי יום,
שאם בא לך לבכות – תבכי!
ואם בא לך לכעוס – תכעסי!
כנ"ל גם לקטר, להתבאס, ולהרגיש כל רגש שיש.

את תמצאי לאט לאט את האינסטינקט האימהי שלך.
תקשיבי לו!
לפעמים צריך לשים את העולם על מיוט בשביל להצליח בזה.

תהיי מחוברת לעצמך,
לרצונות שלך, ליכולות שלך,
וגם למה שאין ביכולתך לעשות…

נסי למצוא את הכוחות שלך בעצמך,
ובבקשה עשי רק מה שנכון לך.
מבלי להתנצל!

בקשי עזרה! זאת לא בושה!
ואם מציעים לך, קבלי אותה באהבה.
הכל כדי שתוכלי למצוא קצת זמן גם לעצמך.
לארוחה חמה ומזינה
מקלחת מרעננת ומחייה
לשים ראש על כרית רכה ולהתכרבל בפוך בתנוחת עובר לקצת שינה מתוקה.

את אמא! ואת נפלאה בדיוק בדיוק כמו שאת!