זוכרת שהיינו נוסעים באוטו
שי (בעלי) ואני
נשואים טריים לפני הילדים,
ובכל פעם שהתחילו להתנגן
הצלילים הראשונים של השיר,
היינו מתרגשים,
מדמיינים,
מפנטזים..
ובפנטזיות הכל קל ופתיר..
היום כשאני שומעת את השיר הזה,
אני שומעת בין השורות גם את
הכאב,
הדאגות,
החרדות,
החששות,
העייפות,
המותשות,
וכל מה שההורות מביאה איתה..
לצד
המהות,
המשמעות,
וטעם החיים!
דבר אחד מחבר בין הפנטזיה של אז,
למציאות של היום,
וזה הרגע הטהור והמזוקק ביום,
של המפגש בסיום הגן
ילד רץ אליי
מחבק אותי.
